מה קורה בחדר היעוץ שלי –

נועה ורני התחילו תהליך יעוץ לפני כחודשיים.
בהתחלה היה להם קשה. כל אחד רוצה להגיד את ה"צד" שלו, ושאבין כמה הוא "צודק" ואיך השני אשם בכל העניינים שלא עובדים ביניהם.

זה קורה הרבה. אצל זוגות שיש מאבק כוח, שהתחושה היא שצריכים לשמור על מאזן של צדק, מי יותר צודק, והאם זה שאני צודק נותן לי יותר זכויות של ניהול הדרך הזוגית, משאיר אותי מחליט וקובע. ואז, כשמתחילים ויכוחים, מגיעים אלי, לקבל אסמכתא ממומחית לזוגיות, שמיד תסביר ותסדר את הדברים בדרך "הנכונה"

למשל, אם אני יודעת מה "נכון" לילדים, מסיבות "מוצדקות" אני מחליטה שהילדים צריכים ללכת לישון בשעה 8 בערב, בשעה 7 ארוחת הערב חייבת להיות מוגשת, בשעה 7 וחצי מקלחות.
מכך יוצא, שאם בשעה 7 רק הגעת מהעבודה, ואז התחלת לשאול אותם איך היה בגן, אתה מעכב את הדרך "הנכונה" שבה צריכים הדברים להתנהל.
ותכף דורית תסביר לך את זה, ואתה תיישר עמדה עם הדרך שלי.

או למשל, אם אני צריך לשחק 3 פעמים בשבוע כדורסל, והכי "נכון" ו"צודק" שהאישה שאיתי תפרגן לי ותשלח אותי בהתלהבות לאימונים שלי, אז כשהיא מחמיצה פנים, ויש לה תוכניות שמתנגשות עם העניין, תכף היא "תקבל על הראש" מדורית, ותבין שזה לא הוגן.

ואם כל החבר'ה של בעלך נוסעים לחופשת גלישה במלדיבים, ולך זה מרגיש הכי לא "צודק" בעולם שיעזוב אותך לשבועיים עם 2 ילדים – בן ארבע ובת שנה וחצי – את מביאה אותו לדורית והיא כבר תסביר לו מה הוא צריך לעשות.

למעשה, כל אחד מגיע עם התפיסות שלו, עם הדרך שלו לנהל זמן, משפחה, זוגיות, סדרי עדיפויות, וברוב מוחלט של המקרים התפיסות של שני הצדדים הן נורמטיביות, תואמות את ההגיון הישר, אינן פוגעניות או מופרכות.

אז מה עושים?

הדרך ליישב את הויכוחים האלה, בהם כל אחד משוכנע שהוא צודק והשני טועה, מתחילה בהבנה והסכמה לוותר על "נכון – לא נכון", "צודק – לא צודק" ולאמץ גישה משותפת שמאפשרת כבוד והקשבה אמיתיים.

יש לזכור שכל אחד מאיתנו גדל בבית שונה, משפחה עם ערכים והרגלים שונים.
בכל משפחה, סביבה ותרבות יש התנהגות מקובלת ויש התנהגות אינה מקובלת.
כאשר הפכנו לזוג, להורים, למשפחה, מעולם לא ישבנו להבין היכן גדל ומה ספג כל אחד מאיתנו, ועם איזה התנהגויות וערכים הוא מגיע.
יוצא מכך, שכל אחד מאיתנו מרגיש צודק ומחוייב לדרך שהוא מכיר, ועלול לפסול ולבטל את הדרך האחרת, פשוט כי היא לא שלו.

אם אני מבינה את המציאות הזאת, אני מבינה שיש לכל אחד את ה"צדק" שלו, את ההתנהלות ה"נכונה" שלו.
ומכך אפשר להבין ששנינו יכולים להיות צודקים, לעצור לפני שמבטלים או פוסלים את דעתו של האחר, כגישה בסיסית ועמדת מוצא לכל דיאלוג, לכל החלטה.

ההבנה הזאת עזרה מאוד לנועה ורני לראות שלשניהם כוונות טובות כלפי הזוגיות והמשפחה שלהם, כל אחד עם המנהגים והאמונות שהיו מקובלים במשפחת המוצא שלו.
אחרי שהבינו זאת, ניתן לנהל כל חוסר הסכמה בדרך שמכבדת את השוני, עם הקשבה לעמדתו של השני.

היום, חודשיים מתחילת התהליך, הם לומדים כיצד לבטא היטב את הצרכים, הרצונות, האמונות שלהם, ללמוד מה השוני, מה ההבדלים ביניהם, ומתוך כך לעצב לעצמם את הערכים החשובים להם ביותר כמשפחה צעירה.

הדרך לא תמה, אבל הדיאלוג השתפר מאוד, ותחושת הכעס והמריבות המייאשות נעלמו.

אם משהו מזה נוגע בך ויש סיכוי שמישהו נוסף יהנה מהידע הזה, אשמח לשיתוף.

באהבה ואמונה גדולה,

דורית.