אני חוזר הביתה, והיא שקועה מול הטלוויזיה. אפילו שלום היא לא אומרת.

רן כועס, חגית מיואשת.

הוא לא מבין שאני אחרי יום של ריצות, ילדים, עבודה, כביסות, כל מה שאני מסוגלת זה לבהות במסך ולא לחשוב על כלום. היא אומרת.

תופעה שכיחה ביותר שמתסכלת זוגות רבים – הבדלים ב"כוח".

אין לי כוח לצאת בערב, אני גמורה.

אין לי כוח לשיחות נפש של שעות.

אין לי כוח לסקס באמצע השבוע.

אפילו אין לי כוח לנסוע לחו"ל, תן לי להשאר בבית, רק לנוח.

קודם כל, אתם לא לבד. זה חלק מה"ככה זה" של זוגות. יש הבדלים. אתם לא אותו דבר.

אז מה עושים?

תנו לבת/בן הזוג שלכם קרדיט להיות מי שהוא.

אם הוא עייף, אם אין לה כוח, אל תראו בזה סימן מובהק לכך שלא אכפת לה ממך.

כי זה לא נכון. אין קשר בין התשישות של סוף היום לבין הרגשות של בן זוגכם.

אבל ככל שתהיה יותר מאשים וביקורתי, השיחה בינכם תהיה יותר פוגעת, ואתם תתרחקו מלהשיג את המטרה שלכם.

את/ה רוצה לצאת לבילוי? את/ה רוצה לדבר על מה היה לך היום עם הלקוח או הבוס, ונתקל בעיניים בוהות?

תשאל מה שלומה. תברר איך היה יומה. תחשוב יחד איתה מתי במהלך השבוע אפשר להתפנות לבילוי או מה אתה יכול לעשות כדי להקל עליה.

תזכור שאם היא תרגיש שאכפת לך, שאתה אוהב אותה ויודע שיש לה המוווון מטלות והיא זקוקה לשקט, היא תהיה יותר רגועה, לא תרגיש צורך להתגונן, ותמצא את הכוחות להיות עבורך מה שאתה זקוק.

כשרן שאל את חגית מה עובר עליה, למה היא כל כך עייפה, כשהוא "עשה לה מקום" להיות מי שהיא, בלי להאשים אותה, היא הזדקפה, נשמה נשימה עמוקה. אפשר היה לראות את הנינוחות בגופה.

זה היה הרגע שבו התחילה השיחה להיות נעימה, הכוונות היו טובות, הרצון להעניק לבן הזוג את מה שהוא זקוק התעורר.

אין קיצורי דרך. כשאנחנו מותקפים ונשפטים, אנחנו עסוקים ב"להיות בסדר" ולהצדיק את עצמנו.

כשאנחנו מקבלים תחושה שמותר לנו להיות מי שאנחנו, בלי לחטוף ביקורת, אנחנו מתפנים להקשיב ולשתף פעולה.

בהצלחה!!!