והיום בפינתנו: אנונימי מתייעץ.

דורית שלום,

לפני כמה חודשים בת זוגי ואני עברנו לגור יחד. לי יש שני ילדים ולה שני ילדים. הילדים שלה מאוד מפונקים, או יותר נכון להגיד: אני מזועזע ממה שאני רואה: היא לא מפסיקה לפנק אותם: מביאה להם ארוחות לחדר, קונה להם כל מה שהם מבקשים, לא דורשת מהם עזרה בתחזוק הבית, למרות שהם כבר גדולים ויכולים לתת יד.

יש לי עוד המון דוגמאות זה רק על קצה המזלג, אבל האמיני לי: ילדים סופר מפונקים! אמרתי לה מה אני חושב והיא מאוד כעסה.

אמרה שהיא גאה להיות אמא אווזה.

לי קשה מאוד עם ההתנהלות הזו בבית בו אני חי, בעיקר שהילדים שלי רואים איך היא עם הילדים שלה ומצפים שאהיה כמוה ביחס כלפיהם, ושואלים למה להם קונים ולהם לא, ולמה להם מותר לאכול בחדר ולהם לא, ולמה אני קשוח איתם ולא יכול לקחת דוגמא ממנה.

זה מרתיח אותי והורס לי שנים של חינוך איתם. מה עליי לעשות???

אנונימי יקר, תודה שאתה מציף נושא כל כך חשוב, השאלה שלך חוזרת המון בזוגיות פרק ב' עם ילדים, ואני שמחה להתייחס אליה.

אמת בסיסית אחת שעלינו לזכור כאשר אנחנו מתמודדים עם אתגרי הזוגיות, זה שהיא מורכבת מהמון חלקים שלך, המון חלקים שלה, וכל זה יחד יוצר תמונה אחת שלמה.

מה הסיכוי שלא יהיו חילוקי דעות? אפס סיכויים.

השאלה מה עושים כשנתקלים בחוסר הסכמה? האם זה תמיד אומר שמישהו צודק ומישהו טועה? האם יש דרך אחרת, שתביא אתכם להסכמה? או שאתם נידונים לחיות במאבק תמידי על מה שכל כך מפריע לכם?

ברור שהמוצא איננו לאלץ מישהו מכם לוותר לחלוטין על עמדתו ועל דרכו.

עליכם למצוא זמן מתאים, שניכם במצב רוח טוב, שניכם מסכימים להקשיב ולהיות מאוד כנים עם מה שחשוב לכם, מה מדאיג אתכם, מה מעורר בכם חשש או מה גורם לכם להרגיש מאויימים או מוטרדים בקשר לנושא החשוב הזה של חינוך הילדים.

היחסים עם הילדים הם חלק מהותי מתחושת הערך הטובה שלנו, ואין לנו אפשרות לחיות באוירה טובה כשנושא כלכך רגיש איננו רגוע ביננו.

לאחר שתביעו כל אחד את חששותיו ועמדתו, לא מתוך צורך להוכיח או לשכנע, אלא מתוך רצון אמיתי להקשיב זה לזו, תוכלו למצוא את הדרך לבוא אחד לקראת השני, מתי אני יכול להתגמש, מה המצבים שבהם אני זקוק להתגייסות של הצד השני ומתי אני יכול לבוא לקראתה והיא לקראתי.

זו מלאכת מחשבת של נדיבות והתכווננות שדורשת תמיכה ורגישות הדדית.

והרי אלה הדברים שבשבילם אתם יחד מלכתחילה, לא?

בהצלחה רבה,

דורית.